מבנה המערכת

בסוף המאה התשע־עשרה, כאשר מערכת הבריאות הציבורית נולדה כאן בהדרגה, היתה גרמניה המדינה הראשונה בעולם שדאגה בדרך זו לשכבות החלשות. בחלוף השנים הפכה המערכת, כדרכם של גרמנים, למפלצת בירוקרטית. בשנת 1991 פעלו בגרמניה לא פחות מ־1209 קופות חולים ציבוריות. תנאי השוק חייבו מיזוגים, צמצומים והתייעלות, כך שבשנת 2010 נותרו רק 169 קופות. גם כך מדובר במספרים גדולים הרבה יותר מהמוכר לנו מארצנו הקטנטונת.
 
לפנים, לכל קופת חולים היה מיקוד כלשהו, למשל גאוגרפי (קופות חולים קהילתיות ואזוריות) או מקצועי (לפי איגודים). לכן גם המספר הגבוה של הקופות בעבר. כיום, בעידן התקשורת המתקדמת, אין עוד צורך במיקודים כאלה ולכן ניתן, עקרונית, להיות חבר כמעט בכל קופה ציבורית בגרמניה – שכן רובן פתוחות למצטרפים בכל האזורים. אני, למשל, חבר בקופה ההנזאטית (Hanseatische Krankenkasse) שמושבה בעיר ההנזה המבורג.
 
לנו הישראלים זה נשמע מוזר מאד – מי ירצה לנסוע שעתיים להמבורג רק כדי לקבל אנטיביוטיקה? אלא שבניגוד לישראל, קופות החולים הציבוריות בגרמניה אינן מחזיקות מרפאות, רופאים וכו׳ משל עצמן. כמבוטחים בקופת חולים ציבורית, אתם יכולים לפנות לכל מרפאה ולכל רופא הפועלים במערכת הציבורית, ללא תלות בקופת החולים שלכם.
 
איך זה עובד?
 
רופאים בגרמניה יכולים לבחור, אם ברצונם לעבוד עם המערכת הציבורית ולקבל גם מטופלים המבוטחים במערכת זו – וזהו, בסופו של דבר, הרוב המכריע של המבוטחים בגרמניה. הרופאים אינם רשאים ואינם יכולים לבחור קופות ספציפיות בתוך המערכת הציבורית. אם הם עובדים עם המערכת – הם עובדים עם כולה, ללא יוצא מן הכלל; ואם הם מעדיפים לקבל רק לקוחות פרטיים, אין להם גישה לעשרות מיליוני המבוטחים של המערכת הציבורית.
 
כמובן שמותר לרופאים שנמצאים ״בפנים״ לקבל גם מטופלים באופן פרטי, בנוסף למבוטחי הקופות הציבוריות. לקוחות פרטיים משתלמים הרבה יותר, שכן הם משלמים סכומים גבוהים יותר, שאותם יוכלו לקבל, בתנאים מסוימים, בחזרה מקופת החולים הפרטית (באופן מלא או חלקי). רוב הרופאים בגרמניה משלבים את שתי האפשרויות: חלק מהזמן הם עובדים במרפאות ציבוריות, שמכוונות ללקוחות המערכת הציבורית, וחלק מהזמן במרפאות פרטיות. אם יש לרופא מרפאה אישית, הוא בדרך־כלל יחלק את שבוע העבודה שלו לזמנים המוקדשים ללקוחות פרטיים ולזמנים המוקדשים ללקוחות ציבוריים.
 
מאחר ורוב המטופלים חברים בקופות הציבוריות, התוצאה היא תורים ארוכים יותר כמבוטח במערכת הציבורית. אצל רופאים מקצועיים ומומחים (אורתופדים, אורולוגים וכן הלאה), ההבדל יכול להיות משמעותי מאד: קבלת תור לאחר חודשים (!) מיום הפניה כמבוטח ציבורי לעומת קבלת תור לימים הקרובים כמבוטח פרטי; המתנה במשך שעות ארוכות עד לכניסה לרופא כמבוטח ציבורי לעומת יחס מהיר ואישי כמבוטח פרטי.